גם אתם מוצאים את עצמכם במאבקים אינסופיים ויומיומיים עם הילדים שלכם על שיעורי הבית?

האם אתם מסיימים את הערב בתסכול שלכם וגם של הילד ללא תוצאות?

אם עניתם כן על אחת מהשאלות, הכתבה הבאה בדיוק בשבילכם.

ראשית, אני רוצה להזכיר ששיעורי הבית הם של הילדים, ולא שלכם!!

ובכל זאת אנסה לעשות קצת סדר בעזרת מספר טיפים:

א.      סדר יום-בעצמו משהו לעשות .
ניתן לומר לילד : חמוד שלי אני מבינה שמשעמם לך , אני בטוחה שאתה יכול למצוא משהו מעניין .
אסור גם לפתור בשיגור מיידי למדיה המגוונת ( זה מפתה אני מודה...)
בתחילת התפתחותו של הילד רצוי לתת לו מספר אפשרויות לבחירה ואט אט להעביר אליו את האחריות הבלעדית להעסיק את עצמו . לילד צריך להיות זמן עם עצמו , למחשבות , לדמיון , למשחק עצמאי כל יחד לפי גילו ובשלותו .
רק כך נפתח ילד עצמאי , אחראי לעצמו , שאינו תלוי בהוריו , ילד שמסוגל להתמודד עם אתגרים ( כי בשביל ילד קטן לבנות אוירון מלגו זהו אתגר), ילד שמסוגל לדחות סיפוקים.
ילד בוגר שעדיין מתלונן שמשעמם לו , רב הסיכויים שהורגל שהוריו דואגים לו לפעילויות ולא ספקו לו אפשרויות לדאוג לעצמו .
אך אף פעם לא מאוחר שחררו בהדרגתיות ואל תשכחו לעודד גם קטן וגם גדול .
משפטים כמו : איזה יופי שישבת לצייר , או אני שמחה שהצלחת לבחור משחק בעצמך , יעודדו אותו להמשיך ולעשות זאת .
מי הבטיח לנו שחינוך ילדים זה משעמם ?

בהצלחה !

אנחנו כהורים תפקידנו לדאוג לסדר יום קבוע, עליכם לקבוע שעה קבועה לשיעורי הבית, כלומר אחרי שמגיעים מבית הספר, מנוחה קצרה או משחק ואז, זמן לשיעורים.לא להשאיר בשום אופן את שיעורי הבית לסוף היום כאשר כבר הילד עייף וגם אתם...סדר היום הקבוע נותן לילד תחושת בטחון.

ב.      מקום קבוע-  דאגו למקום קבוע ונוח שבו הילד מכין את שיעורי הבית, שולחן בחדר או פינה שקטה אחרת. אין להכין שיעורי בית מול טלויזיה או כל מסך אחר, זה מסיח את הדעת ומיותר לחלוטין.

ג.       קשר עם המורה-במקרים שאתם רואים שממש קשה לילד עם שיעורי הבית, מבחינת הרמה או מבחינת הזמן הנדרש להכנתם, אל תחששו לבדוק עם המורה, בשיתוף פעולה ניתן לבדוק מה קורה לילד, למצוא פתרונות שיקלו על הילד.

ד.      עצמאות-  אחרי הקניית ההרגלים, של איך ואיפה להכין שעורי בית, שמתרחשת בעיקר בשנה הראשונה ללימודים, עשו עם הילד תיאום ציפיות והגדירו לו שמעתה אתם נמצאים בסביבה בשעת השיעורים, אך הילד ישב לבד ויעשה את מטלותיו.

הבהירו לו שאתם סומכים עליו, ובמידת הצורך אתם פנויים לעזור לו בכל שאלה.

אין צורך לתקן ילד שכותב אות בצורה שלא נראית לכם, או למחוק לו משהו שכתב ולבקש לכתוב שוב- זה מוריד את הביטחון ופוגע בילד ובדימוי העצמי שלו.

המטרה שלנו להעביר אל הילד את האחריות ולפתח ילד עצמאי שלא תלוי בהוריו בכל פעולה קטנה.

תפקיד המורה-זכרו! שיעורי הבית לא שלכם, תפקדיכם להיות הורה ולא מורה.

אל תלחמו עם הילד, זה מעכיר את האוירה בבית ולא שווה לקלקל את היחסים בינכם לילד בגלל שיעורי בית

מותר לכם ליידע את המורה שיש לילד קושי בהכנת השיעורים והיא תמצא יחד עם הילד את הדרך, וגם אם היא תעניש אותו- זהו תפקידה, למשל, אם תחליט להשאירו בהפסקה להשלים את המשימות, יתכן שבפעם הבאה ימנע מאי הכנת השיעורים.

במקרה שהמורה הענישה את הילד אין צורך לאמלל את הילד ולהעניש אותו גם בבית.

ה.      עידוד ושבח-במידה והילד מכין שיעורי בית, אפילו אם הכין רק חלק, הסתכלו על החלק שהכין ותפרגנו לו, אל תסתכלו על חצי הכוס הריקה, תגידו לו:" ראיתי שהיה לך קשה ובכל זאת עשית 5 שאלות, איזה יופי!"

חשוב לזכור!!!! הורים יקרים שבית ספר זה לא הכל בחיים, יש ילדים שבאמת קשה להם בלימודים. הסתכלו על הכוחות והיכולות האחרים שיש לילדכם, ויש להם בטוח!!

העצימו את הכשרונות שלהם ...

בהצלחה!

אני לימור אביסדריס, מנחת הורים לגיל הרך ולמתבגרים, מומחית בהפרעות קשב,

אם אתם נתקלים בקושי אשמח לענות ולעזור בכל שאלה בנושא חינוך ילדים.

לפניות:  [email protected]     054-6766833